|
אליק אחי
, וגם עמירם, וגם דני, וגם דוב, וגם חיים - והעשרות שהלכו
, והעשרות שיילכו, אלה שקמו בלאט במכונית ופינו את מקומם לזקן
אלה שישבו בספסלים האחרונים בתיאטרון, אלה שאהבו את נערותיהם
על שפת הים, אלה שנהגו מכוניות בעיר, אלה שנולדו בארץ, או אלה
שבאו אליה להוולד מחדש, אלה שהיו ילדים כל כך הרבה זמן, אלה
. שהקדימו כל כך לשאת בעול
, המקוואים, המוסד'ניקים, הכדוריסטים, הגלילאיים, התל-אביבים
החוג'סטים והשומר'ניקים - כחולי החולצות, הילדים ממחנות
. הקיץ, הילדים ששחקו במשחקי לילה צופיים. כולם
לא לחשוב - כדי לחשוב עליהם. לתת לכאב לשרטט רק את הסילואטה
של מה שאתה חש, שאם לא כן מתפלץ הלב. את מי הם הורגים, את
? מי הם לוקחים מאתנו
את שרונה הכיר להפליא. ילדים היינו כשהטיול לשרונה בשבת היה
. בחינת הבטחה טובה, השמורה לנו מבעוד שבוע. ושם היינו עטים
בעצם הימים הבהירים והרעננים האלה של חודש שבט, על החמציצים
ליד גדרות הפרדסים האפלים של המושבה הגרמנית, ובעזרת אבא
היינו מטפסים על סורג הגן ומתבוננים בחזירים ובגוריהם בתוך
ערימות זבל המעלות אדים לבנים. ומן הסכך היינו מורידים פרחים
: אדומים, שעד היום אין אתה יודע את שמם, ואליק היה רץ אל אמא
! אמא, שושנים
בחורשה של שרונה היינו מקיימים את פעולות הקבוצה בשבתות, ועם
... ערב היה מתאסף כאן כל הקן, ומדורות היינו מעלים
ולכאן היה מטייל עם נערתו הראשונה, והוא הכיר כאן כל עץ וכל
. שביל וכל עיקול בדרך
עד שהלך אליק הבחור המבוגר, לילה אחד בחורף, בבוץ, ואל תוך
, שרונה זו - משכן לצבא חנק בריטי - פרץ. באותה שרונה עצמה
בין אותם הבתים עצמם, ובין זרועותיו גווע עמירם, החבר הטוב
והקרוב, לאחר שבוצעה המשימה ועל עפרה התחוח של שרונה נעשתה
. הזחילה האיומה בדרך חזרה
יש להם לנערים האלה יחס חדש ואחר לקרב ולמוות - משום שיש להם
יחס חדש לנוף. הנוף אינו זר, הנוף איננו עויין, איננו מטיל
פחדים, ההר הזה מוכר, בכפר הזה חנינו פעם אחת ליד הבאר, בפרדס
הזה "סחבנו" תפוזים, בכביש הזה - הו, פה עוד טיילנו לפני שהיה
! כביש
כך היה ביאזור, כפר המארה, אליק הכיר את הכפר, את הדרך, את
הכביש. את פרדסי הסביבה - לא פחות, ואולי יותר, מאשר ערביי
הסביבה עצמם. כמה פעמים טיילנו כאן בילדותנו, כמה פעמים ליקטנו
, כאן כלניות וסביונים. כמה פעמים עמדנו כאן בקפה ערבי לפוש
כמה פעמים עברנו את הכפר על גבי אופניים, או ברגל, או בירכתי
. עגלה רעשנית
הוא לא פחד מיאזור. כשם שדני לא פחד מהרי חברון, כשם שעמירם
לא פחד משרונה, כשם שדוב לא פחד מהרי נצרת. הוא ידע איך להגיע
אל הכפר הזה גם מאחור. שלוש שנים למד במקווה ישראל הסמוכה
והוא הכיר כל שדה וכל מטע בסביבה. הוא ידע שמאחורי הסבוב
יש סימטה, ומאחורי הסימטה הבנין שבו בית הקפה, ובית הספר
. אחר כך מצד שמאל, ובית הקברות והפרדס הכרות
. הוא ידע הכל
הוא הלך אל תוך האש - משום שאלה הם החיים אצלנו. הוא לא רצה
," חיים אחרים. כשם שהולכים אצלנו לעבוד - משום ש"ככה זה בחיים
כן הולכים אצלנו לאש משום ש"ככה זה בחיים"; ואם מישהו אינו
, חוזר - "ככה זה בחיים". ואל תדברו על המוות. משום שאין אצלנו
בצבא הצעיר שלנו, אין אצלנו דזרטירים, אין אצלנו בורחים מן
המערכה - ואצלנו אין משליכים את הרובה ואין בורחים, אצלנו
נלחמים עד הכדור האחרון - לא משום שהבחורים עשויים ברזל, אלא
. משום שככה זה אצלנו בחיים, וכך חיים אצלנו
, אליק היפה, הבלונדיני מן הפלמ"ח, הפרחח התל-אביבי בילדותו
" הים, השחייה, ה"חסקות", המקוואי, איש העבודה והמשק, ה"פלמחניק
שעבר את כל מדורי המלחמה שלנו בשנים האחרונות, על כל גווניהם
. וגלגוליהם
עיניו הכחולות, השקטות והפקחיות. הוא ידע, הפיקח, שחולצת
, תכלת הולמתו. הוא אהב את כל הדברים הבהירים, הפקוחים, העליזים
. הרוננים שבחיינו
חייו היו תחנות: נהלל, תל-אביב, מקווה ישראל, כפר מנחם, רמת
. הכובש, גבעת חיים, יגור, בית השיטה
מבצע שרונה, ליל ווינגייט, כביש תל-אביב ירושלים, פעולות
בית-דגון, רמלה, יאזור, חולון, התחנה האחרונה - יאזור, הקרב
האחרון. יאזור הידועה, המוכרת מימי הילדות - יאזור שאת תפוזיה
. הגנובים טעמנו, יאזור העצלנית, יאזור הנוכלת, שופכת הדם
אליק שלנו היפה, -איך נחיה אותך? הנכון הוא שאתה עצמך היית
, אומר: "מה הענינים! צריך להתגבר, מוכרחים להתגבר, מוכרחים
" מוכרחים
 |
