|
|
אליהו שמיר |
לא עברו חדשיים מיום ההכרזה על חלוקת הארץ והיא כבר עקובה מדם. בריטים וערבים - מסיתים ומוסתים, חברו יחד להפוך ישוב שליו ובונה לתוהו ווהו. טובי בניו של ישראל, הכמהים וצמאים לגאולה, האמונים מבטן אמם על חירות וזקיפות הקומה, מוסרים על מזבח העם והמולדת את נפשם בקדושה וטהרה. בוקר-בוקר, עם פתיחת העיתון או מכשיר הרדיו מפרפר הלב: מי יודע מה ילד הלילה ומה ילד היום? ( ??? האם חלפו כבר 50 שנה ) בבוקרו של י"א שבט תש"ח קרה האסון: שבעה נוטרים בישראל, מצעירי ופרחי משטרת הישובים העבריים, יצאו מתחנתם בחולון לפקוד את הדרך לירושלים כדי להבטיחה מפורעים בשביל שיירות עבריות, ובהכנסם לכפר המרצחים י ע ז ו ר , הותקפו מהמארב באש צולבת. מכוניתם נתקלה במחסום והתהפכה. הם התגוננו בגבורה אך נפצעו קשה, ואז קם עליהם ההמון המשתולל ורצחם נפש תוך אכזריות והתעללות. בפעולה זו נהרגו גם 12 ערבים, ונפצעו למעלה מעשרה.
|
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |