|
יעקב, בן שמחה ויוסף, נולד ביום ט' באב תשי"ד-1.8.1954
בטבריה. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש
רמז" בחולון, והמשיך בלימודים על-יסודיים"
בבית-הספר התיכון על-שם "בויאר" בירושלים, במגמה
הריאלית-ביאולוגית, ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות
בקיץ 1972. "תלמיד טוב ומסור, אחראי ומבצע
," תפקידים כראוי, מוכן לעזור וחבר טוב לכולם
אמר עליו אחד ממחנכיו. שעות רבות שקד על לימודיו
וכל רגע של פנאי הקדיש לעיסוקים שהיו אהובים
עליו: קריאה בספרים, צילום ופיתוח תמונות, עבודה
בעץ ובמתכת. הוא קישט את חדרי הדירה בדגמי
מטוסים ואוניות, מלאכת כפיו. ילד חברותי היה
ומגיל צעיר השתתף בפעולות השונות של תנועת
הנוער העובד והלומד", שהיה חבר בה. חבריו אהבו"
אותו וידעו, שקובי לא יחמיץ מסע או מסיבה. כשהחל
ללמוד בבית-הספר על-שם "בויאר" בירושלים, עזב
את התנועה. צנוע היה וביישן, גם נטה להתכנס בתוך
, עולמו, משום שלא הכיר את תלמידי הפנימיה. ברם
עד מהרה גברה עירנותו וחיבתו לזולת. הוא היה
מקובל מאד על רעיו החדשים ואף מונה יושב-ראש
ועדת התרבות בפנימית בית-הספר. באותה תקופה ניצל
כל הזדמנות לשם יציאה לטיולים. הוא נדד ונסע
בשבילי הארץ, התעניין בצמחיה, חקר ודרש את
אורחות-חייהם של בעלי החיים בה. יעקב הצטרף לחוג
הצילום, שפעל במסגרת בית-ספרו ושכלל עד מאד את
טכניקת הצילום שלו. "עבודות הצילום של קובי הן
מלאכת אומנות", אמרו חבריו. "הייתה לו עין רגישה
ובוחנת, תחושה אסטטית מפותחת וסבלנות הדרושה
, לצלם טוב". בצד פעילותו האומנותית, בשטח הצילום
תרם קובי גם לחיי הבידור של בית-ספרו. הוא התגלה
כשחקן וכבדרן מעולה. סיפר אחד מחבריו: "כשקובי
עלה על הבמה ידענו, שנכון לנו ערב מהנה. גם בלי
." להתכונן ידע להלהיב אותנו
הוא היה בן מסור להוריו, וכשבא הביתה בסופי-שבוע
ובימי חג ומועד, סייע בעבודות הבית ושוחח עם
אחיותיו ועם אחיו הצעיר, אילן. נער מסור היה
ורציני ביחסו לדברים הדורשים רצינות. הוא ידע
שאחריות כבדה מוטלת עליו, בהיותו הבן הבכור.
יעקב גוייס לצה"ל במחצית אוקטובר 1972 והוצב לחיל
השיריון. כבר בתקופת הטירונות התגלה כחניך
מצטיין וכחייל אחראי. הוא ביצע, כל משימה שהוטלה
. עליו, בלא דופי - לא התלונן ולא בא בטרוניות
בשעות האימון המפרך עודד את חבריו וידע להעלות
את המורל בסיפוריו. כתום הטירונות הוצב לשרת
ביחידת חרמ"ש הוא השתלם בקורס נהגי זחל"מ ושירת
חודשים אחדים בגיזרת התעלה. "בכל טיפול בנגמ"ש
היה "קומה" (כך כינוהו חבריו ליחידה) יונת השלום
המפייסת", נזכר אחד מרעיו. "הוא ידע להסתדר עם
כולם וידע להסדיר דברים". נזכר חבר אחר: "כל
בוקר היה עלינו לשטוף את ריצפת החדר, ועלתה אז
. השאלה: מי יילך להביא מים? התחיל דיון, מיקוח
. במרץ האופייני לו ניגש קומה והפסיק את הויכוח
"... הוא תפס בכלי, רץ החוצה והביא את המים
כשהיה חייל מחיילי היחידה שקוע בדיכאון ניגש
אליו קומה ושוחח עימו עד שהוטב לו. בכל משימה
נטל חלק, אם משום שחוייב ואם משום שהתנדב. חייל
. מעולה היה וחבר נאמן
במלחמת יום-הכיפורים השתתף יעקב עם יחידתו
בקרבות בסיני. שבוע ימים לחם באומץ לב ובמסירות
. בקרבות הבלימה נגד המצרים
ביום ט"ז בתשרי תשל"ד, 12.10.1973, נפצע פצעים
אנושים במהלך התקפה על מעוז "נוצה", ונפטר למחרת
." היום בבית-החולים "הדסה
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי
בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחיות. לאחר
. נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי
: במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה
"אנו, רעיו של יעקב ז"ל, זוכרים את אומץ ליבו ואת
מסירותו. עד רגעי חייו האחרונים דבק במשימתו ולא
." נטשה
בני משפחת קומה השתתפו בהקמת חדר זיכרון לזכרו של
. יעקב, בבית-הספר התיכון על-שם "בויאר" בירושלים
|
