דני ברנהיים
בן רחל וזאב


נולד כ"ד בתשרי תש"י
17/10/1949
נפל בתלחמת יום הכיפורים
כ"ד בתשרי תשל"ד
20/10/1973


לאחר נופלו 
קיבל ציון לשבח על לחימתו


 
 

 

השמש מורד מטה
כעץ שנגדע

פסל
מאת זאב ברנהיים 

, "...יום אחד,כשהגיע דני לחופשה מקורס התותחנים
. ראינו אותו נושא על גבו שק גדול
. מה זה?- שאלנו
אז הוריד את השק, והחל מוציא מתוכו 
פקעות של רקפות, וסיפר לנו כי יום יומיים
, לפני כן היתה להם סידרה בהרי חברון
. שבה למדו גם פרק בחבלה
לסיום התרגיל הם פוצצו סלעים במטעני
חבלה, וכשהסתיימו הפיצוצים ראה כי השטח
כולו זרוע פקעות של רקפות-סלע שהועפו 
, מבין הסלעים. וכשכולם הלכו לנוח 
, נטל הוא שק גדול וליקט פקעות מלוא-השק
כי ליבו כאב על הרס הטבע שנגרם על ידי
... הפיצוץ
הנה, תביט דרך חלון ביתנו ותראה את 
, הרקפות הללו שפורחות בגינה שלנו 
"... אלה הן


רחל ברנהיים

  

.3++

מכתב הניחומים מאת איתן מוטס 
מפקד יחידתו של דני, מצייר קוים לדמותו



, בליל שבת, 20.10.1973, לפנות בוקר
נפגעה סוללת התותחים של דני באש
קטיושות חזקה, בעמדה ממערב לתעלה 
. סמוך לגשרים
. בהתפוצצות תחמושת נפגעו חיילים רבים
, דני רץ לעזור בפינוי הנפגעים הראשונים
. נפגע ונפל

, במלחמת יום הכיפורים היה דני קצין סיורים 
שתפקידו לסייר ולהכין עמדה עבור 
, סוללת התותחים. דני לא אהב תותחים
אהב פחות את המלחמה, אך ביצע את
התפקידים והמשימות שהוטלו עליו
. בדבקות, מסירות והצטיינות

דני אהב אהבה עזה את כל מה שקשור
לאדמה, ולכן היה קצין הסיורים 
המעולה בגדוד, והסוללה שלו היתה 
. תמיד הראשונה המוכנה לירי 

בשיחותי עם דני, נראה היה כאילו 
, הוא חי במישור אחר משלנו 
כאשר תוך שריקות הפגזים וההתפוצצויות
(-) הפנה את נושא השיחה לבית חדש שבנה 
בחצבה, ולעגבניות שהישאיר בה; כאשר
לא ויתר אף יום, וגם בימים הקשים ביותר 
, של המלחמה, על כתיבת מכתב להורים
. לאשה ולבת

, כאשר דני סייר את העמדה ממערב לתעלה
, שטח חקלאי, הפתיע אותי איך היצליח לבנות עמדה
. מבלי לעלות על הגידולי החקלאות
, דני ידע להפריד בין המלחמה לבין הפלח
בעליה של חלקת התירס, והיה נרגש ביותר
, כאשר לאחר מספר ימי לחימה במדבר שממה 
. הגענו לשטח חקלאי, עם מים וירק
ברוח זו אסר על חייליו לשלוח יד בתרנגולות
. שהופקרו בשטח

. דני התבלט בדאגה ובמסירות לחייליו
, התפתחו בינהם יחסי רעות ונאמנות
. מעבר למקובל בין מפקד לפיקודיו
היה זה חיוכו ושלוותו הפנימית של דני 
שהצליחו לעודד את רוחם, ולטעת בהם
. אומץ לב ברגעים הקשים ביותר

בנפילתו של דני, אבד לפיקודיו ולמפקדיו 
. חבר טוב, וקצין מצטיין ובעל שאר-רוח

. בבניין הארץ תנוחמו


איתן מוטס - מפקד היחידה
כד' טבט תשל"ד, 18/1/1974


 


"...היתה לדני חיבה עזה ומיוחדת במינה
. לבעלי חיים. בעיקר אהב לביית אותם
אני זוכרת איך כילד ניסה לגדל ארנבת בר
. שתפס, איך ניסה להרגילה אליו
. אחר כך היה לו עורבני
. הוא לקח אותו וטיפל כו כמסירות אין-קץ
, אבל כשהגיע הגוזל לגיל מסויים
ולמרות שכבר נקשר אל דני, הבין דני 
. שצריך לשחרר אותו
וכשקיבל את ההחלטה עשה כל מאמץ
. לנתק את הקשרים, שאותם טיפח בהתמדה
אבל זה לא הועיל - הוא היה משחרר את 
, העורבני וזההיה חוזר אליו שוב ושוב
"... עד שיום אחד נעלם


רחל

 
 


 

הזעקה

בבטון יצוק

פסל מאת זאב

 
.


קטעים ממכתבים ששלח דני מהמלחמה


7/10/1973
, "... כל התוכניות השתנו לגבי העברתנו לבית
. אבל עכשיו באמת שאי אפשר ואין זמן לחשוב על זה
, את עפרה וטל ראיתי ממש לפני שירדתי לסיני
, האוטובוס תדלק אז רצתי מהר הביתה
. הערתי אותן (זה היה לפנות בוקר) ונפרדנו
!... טל המסכנה בכתה, כאילו שהבינה


19/10/1973
! לכולכם שלומות
אתם רואים כל פעם שיש קצת זמן אני
. משתדל לכתוב לכם
. כרגע קצת מתוח, מעניין, בקיצור מלחמה
. יותר מזה אסור להוסיף
 .המורל בסדר בסופו של דבר
. טוב ככל שארבה לכתוב זה יותר גרוע
אז שלום לכם
ולהתראות
דני


 
 


, "נדמה לי כי ברגע שראה דני את בתו
... נישבה לחלוטין בקסמי האבהות
. דני פרח בתפקידו החדש 
. הוא היה אב גאה במלוא מובן המילה 
, טל שהיתה קטנה וזריזה  
. גרמה לדני קורת רוח מרבה
, בחודשים הקצרים שהספיק להיות אב
, אפשר היה לחוש בחוסר הסבלנות שלו
כאילו רצה למצות עד תום כל צעד
וכל התקדמות של הילדה, כאילו ציפה 
לטל שתגדל, שתגיע אליו, עוד בטרם
. תימלא לה שנה
הכל היה כה בראשיתי, כה מלא תקוות
. ורווי אהבה


תמר עמירן

 
 

, לאחר נפילתו במלחמת יום הכיפורים
הוענק לדני צל"ש ואות מלחמת יום הכיפורים


 
 




תעודת ציון לשבח
מאת

מפקד אוגדתו של דני

 

 
 



אות מלחמת
יום הכיפורים

 

דני מונצח בעמודים נוספים באתר הנופלים

לחץ על המעויין כדי לראות עמודים נוספים