: "אתה מוצא - שלושה שמות נקראו לו לאדם" 
( אחד מה שקוראים לו אביו ואמו (שם חיבה 
. ואחד מה שקוראים לו בני-אדם 
( ואחד מה שקונה הוא לעצמו (במעשים טובים 
( טוב מכולם מה שקונה הוא לעצמו" (תנחומא ויקהל

יוסי נולד ב7.12.1960 בתל-אביב. למד בבית הספר היסודי 
. "ביאליק" והיה פעיל בחיי החברה, חביב ומקובל על חבריו 
בסיום בית הספר היסודי עבר ללמוד בבית הספר המקצועי 
"שבח" שבו למד במסגרות והצטיין בלימודיו. לאחר שנתיים 
עבר לבית ספר "אונים" בכפר סבא ועבר קורס קדם-צבאי 
בן שמונה חודשים במכונאות אחזקה. את לימודיו המקצועיים 
סיים בבית הספר הטכני בחיפה. בשנת 1978 התגייס לצה"ל 
ולאחר תקופת טירונות קצרה בבית הספר הטכני הוצב בחצרים 
ושירת כאיש ציוד ואחזקה בטייסת. מנעוריו התברך בכשרון 
פיסול ומלאכת יד. יוסי ידע להתגבר על בעיות טכניות 
ולאלתר פתרונות. בטייסת היה מוכר כאדם המוצא פתרון לכל 
, בעיה טכנית. נאמר עליו שלא השתייך לנקודת עבודה מסויימת 
אלא פעל בכל רחבי הטייסת, ידו היתה בכל, שקט ונחבא אל 
הכלים ואת המוטל עליו מילא במסירות ובדייקנות. את שירותו 
הסדיר סיים כסמל. ב-1981 החל לשרת כאיש צבא קבע, הצטיין 
, בתפקידו ועלה לדרגת סמ"ר. באותה שנה הכיר את ירדנה 
חיילת בבסיס, התחתן איתה והקים משפחה בבאר שבע. שנה לאחר
. מכן נולדה בתו, זהבית 
. ביום כ"ה בטבת תשמ"ד נפטר באופן פתאומי לאחר מחלה קצרה 
. בן 23 היה במותו 
יוסי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו 
! אישה, בת, הורים ואח. יהי זכרו ברוך

, "אנשים טובים באמצע הדרך", אומרות מילות השיר המפורסם 
"ואיתם אפשר לצעוד". יוסי ברוך היה בן לגזע האציל של 
האנשים הטובים, יקרי הלב ועתירי המעש למען הזולת, שאיתם 
. אפשר להמשיך לחיות בלי לאבד תקווה ולשאוב בטחון

:בני משפחה כותבים

מכתב מאמא לילי

ליוסי אני רוצה לכתוב מכתב. לספר לו הכל בכתב. איך זהביתי 
גדלה, איך מעיין נולדה, איך אנחנו דואגים לכולם, איך 
. אנו חיים עם כולם 
  ... גם לינורי גדלה - היא הנכדה הכי גדולה 
? אלוקים! למה לא נתת לו אפשרות לחיות עם כולם 
אתה, יוסי, שאהבת ילדים כול כך - אלוקים לא נתן לך אפשרות 
  ... ליהנות. אולי בגלל שהיית טוב כל כך
. עם ילד וזקן, עם גדול וקטן - אלוקים מינה אותך למלאך לבן 
   !... ואם אתה כועס שלא באתי לבקר אותך בזמן שחלית, תסלח לי
! תבוא אתה לבקר! כולנו מתגעגעים אלך! להתראות בקרוב

! הבן יקיר לי, יוסי - אומר האב ניסים - אייכה, בני יקירי 
"וימאן להתנחם ויאמר: כי ארד אל בני אבל שאולה. ויבך
" אותו אביו 
, קשה השיבה אל נבכי העבר. קשה וכואבת כמו המחשבה הנוראה 
שעלי לכתוב דברי ביוגרפיה וזכרון על בן שרק אתמול ישב על 
ברכיי ומילא את לבי אושר וגאווה. קשה מזו המחשבה על 
תהפוכות הגורל שהפך חוקי עולם, ובמקום שבנים יתאבלו על 
, הוריהם, הרי אנו, הורים אומללים, משכלים את ילדינו 
. שנקטפו בטרם עת 
המום אנוכי מעצם המחשבה, יוסי בני, שעלי לדבר עליך בלשון 
עבר, כאילו חפץ היית שנשבר, או שאבד, כי בתוכי פנימה לא 
אאמין שאכן כך קרה גם לך! בתוכי ובתודעתי אתה ישנו, אתה 
. קיים, כאילו מאום לא קרה. אתנו אתה בכל יום ובכל מקום

יוסי בטיול בילדותו

אישי, יוסל'ה שלי, אומרת אשתו, ירדנה, בכל יום הפצע
....נפתח מחדש

שטף של דמעות זורם כנהר 
, נהר שזורם ללא-נודע 
, דמעות של כאב 
, כאב פנימי ועמוק 
אך מה עוזרות הדמעות 
? כשאין להן מענה
הן יזרמו ויגיעו למקום מסתורי 
מקום שם זורחת השמש כל השנה 
. ומלטפת את כל היישות 
, מקום שם הכל פורח בצבעים של ורוד ותכלת 
, מקום בו יש הרבה אהבה, מקום בו אין שונאים 
, מקום שם כולם ערבים זה לזה 
, מקום בו נשמעים קולות שמחה של ילדים 
, מקום בו נהרות זורמים ושוטפים את העצב 
. העצב והפצעים שחבויים פנימה 
מקום בו הנהרות עם כל המטען הכבד שלהם 
  ... זורמים לים ושם נשארים... נשארים לעד

שטף של דמעות זורם כנהר 
, נהר שזורם ללא-נודע 
, דמעות של כאב 
, כאב פנימי ועמוק 
אך מה עוזרות הדמעות 
? כשאין להן מענה
הן יזרמו ויגיעו למקום מסתורי 
מקום שם זורחת השמש כל השנה 
. ומלטפת את כל היישות 
, מקום שם הכל פורח בצבעים של ורוד ותכלת 
, מקום בו יש הרבה אהבה, מקום בו אין שונאים 
, מקום שם כולם ערבים זה לזה 
, מקום בו נשמעים קולות שמחה של ילדים 
, מקום בו נהרות זורמים ושוטפים את העצב 
. העצב והפצעים שחבויים פנימה 
מקום בו הנהרות עם כל המטען הכבד שלהם 
  ... זורמים לים ושם נשארים... נשארים לעד

כתבה בתו, זהבית 
אבא שלי היה מאוד מפנק אותי. איני זוכרת הרבה, כי הוא 
הלך מאמא וסבא וסבתא כשהייתי בת שנה. אבל כן אני זוכרת 
טוב את הצחוקים שלנו יחד, את המשחקים, את המתנות שתמיד 
בכל פעם כשהגיע הביתה היה מביא לי ואת כל הבלונים 
... הצבעוניים והיפים 
אני גודלת עם אמא שנותרה לבדה ואבא החמוד שלי חסר לשתינו 
מאוד. מסתכלים בתמונות שלו, אמא מספרת לי הרבה עליו ועצוב 
. לי כשביום ההולדת שלי - דווקא הוא איננו 
אמא גם אמרה לי, שלמרות שהוא לא נמצא עכשיו בינינו, הוא 
. משגיח עלינו מלמעלה ושומר עלינו ממש כאילו הוא חי 
אני מתגעגעת אליו מאוד ורוצה שישוב לרוץ לקראתי ולחבק 
... אותי... הלואי כבר היום, ואם לא היום אז מחר

יוסי מונצח בשיר נוסף מאת ירדנה
.בגלריית השכול של אתר הנופלים
.